רבות נעשה בשנים האחרונות עבור משק המים הישראלי. מדינת ישראל מבצעת באמצעות גורמים שונים טיפול בשפכים מסיבי העומד על כ 70 אחוז וזה שיא עולמי. בנוסף, מתבצעת התפלת מים בכמויות גדולות כשרוב המים בברזים כיום מקורם מהתפלה.

ניכר שמדינת ישראל עושה מאמצים משמעותיים בעניין טיפול בשפכים, אך לצערנו כל זה אינו מספק מול הצרכים והבעיות.
בעשרים שנה האחרונות אקוויפר החוף עובר המלחה, הזדהמות (בעיקר חומצות חנקתיות) וכן חדירת מתכות כבדות וחומרים אורגניים באזורים מסוימים. פגיעה זאת מגדילה את הסיכון למחלות כמו כחלת אצל ילודים וכן סרטן. בשל כך נסגרות עוד ועוד בארות שאינן עומדות יותר בתקנים (שהוחמרו).

מקורות זיהום

טיפול בשפכים אינו פותר את בעיית זיהום משק המים בישראל שכן חלק גדול מכך נובע ממקורות טבעיים. להלן מקורות הזיהום העיקריים:

• המלחת מי תהום – מדובר בתופעה נרחבת ביותר שמקורה טבעי ואנושי. בכל שנה מתווספת המלחה בקצב של 1-2 מג"ל (מיקרו גרם לליטר) בקרבת הים ואף 10 מג"ל באזורי מליחות מוגברת. הנזק העיקרי הינו לחקלאות. הסיבה העיקרית להמלחה נובעת מזרימת מי ים לתוך האקוויפר וזאת בשל ירידת מפלס האקוויפר בשל שאיבה. המלחה מגיעה גם מהשקיית גידולים ובעיקר בשל הזרמת מים מהכינרת וכן השקיית קולחים. מקור נוסף להמלחה הינו חלחול מים מומלחים מתעשיות.
• חלחול חנקות – חדירת חנקון לאקוויפר הינה תופעה נרחבת ולא ניתן לעצור אותה כלל. מקור החנקות הינו מהקרקע ואלה השתחררו בשל עיבוד חקלאי אינטנסיבי במאה השנים האחרונות. התקן בישראל עומד על 90 מג"ל ובשנים הקרובות ירד ל 70 מג"ל וזאת בכדי למנוע חשש לכחלת בקרב ילודים. דבר זה יגרום לסגירת בארות רבות.
• מתכות כבדות – עליית הריכוז של מתכות כבדות במים פוגעת בבריאות האדם ומעוררת מחלות קשות כמו סרטן, פגיעה בעצבים וכן אברי גוף שונים. מקורם של המתכות במי השתייה מגיע בעיקר מזיהום תעשייתי אך גם מביתי. קיימת עליה מתמדת בריכוזי המתכות הכבדות במים מיוחד בסביבת אזורי תעשיה ואף היו מקרים בעבר שנפסלו בארות בשל ריכוז גבוה של מתכות כבדות במים.
• תרכובות אורגניות – בשנת 2000 חייב משרד הבריאות תקנות לגבי ריכוזים של עשרות תרכובות אורגניות בעייתיות. בדיקות מתמשכות שביצע משרד הבריאות וכן מקורות מציגות תמונה יחסית חיובית עם ריכוזים נמוכים ברוב הבארות אך ניכרת עליה מתמדת ובעיקר באזורים מיושבים.
• זיהומי דלקים – מכיוון שהאקוויפר הגדול של ישראל ממוקם באזורי ישוב צפופים, קיים חשש מתמיד לחדירת דלקים למי התהום. מקור החדירה הינו דליפות ממאגרים, מתקני שינוע, ותדלוק. דלקים הינם חומרים רעילים העלולים לגרום לסרטן, פגיעה במערכת החיסונית וכן בפוריות.

דרכי טיפול בשפכים בישראל

במדינת ישראל נעשה טיפול בשפכים במספר שלבים כשהשלב הראשון נעשה במפעל. באחריות המפעלים לבצע טיפול ראשוני למים וזאת לפני שהם מזרימים אותם למערכות הטיהור. המפעלים וכן מתקני הטיהור המוניציפליים עושים שימוש בטכנולוגיות שונות שתכליתן נטרול גורמים מזהמים מהסוג שתואר במעלה הכתבה. זה כולל סילוק מוצקים, נטרול מתכות כבדות, נטרול מלחים וכו'. את מקורות הזיהום ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים:

מזהמים מומסים – לגבי מלחים שונים כמו פלואוריד, כלורידים גופרות וכו' נהוג להרחיק באמצעות שימוש בממברנות או איוד. לעומתם במצבים בהם יש נוכחות מומסים אורגניים יש לבצע חמצון כימי. חומרים אורגניים נוספים מקבלים טיפול ביולוגי כמו בריכות חמצון או פירוק באמצעות פרמנטציה.

מזהמים שאינם מומסים – את המזהמים הצפים כמו שמנים מרחיקים בהפרדה בהצפה לפי מפלס. את השוקעים (כמו בוצה) מרחיקים באמצעות שיקוע וסילוק. עבור מרחפים עושים שימוש בסינון.

לאחר שבוצע סינון ראשוני במפעל לכל הזיהומים החריפים, מועברים מי הקולחין למתקני טיהור מוניציפליים ואחרים כמו שפד"ן. אלה מביאים את מי הקולחים לדרגת הטיהור הבאה שממנה המים מוזרמים לים, השקיה וצרכים תעשייתיים.