קיימות שיטות כרומטוגרפיה שונות המבוססות על עקרון דומה של תנועת התערובת הנבדקת על גבי ג'ל, נייר או כל תווך אחר המעורר הפרדות של חומרי היסוד.
שמה של הכרומטוגרפיה נגזר מהמילים כרומו (צבע) וכן גרפיה (כתיבה). השיטה פותחה על ידי הבוטנאי הרוסי מיכאיל צבת במאה ה 19 כשהלה חקר את הכלורופיל האחראי לצבעם הירוק של הצמחים.
חומרים בטבע יכולים להיות זמינים בתערובת. בדיקת כרומטוגרפיה היא בדיקה שמבוצעת על ידי מעבדה כימית ומטרתה להתחקות אחר חומרים שמרכיבים תערובת ולאפיין אותם לצרכים ספציפיים. תערובות יכולות להיות הומוגניות (כמו מי מלח) או הטרוגניות (כמו מים ושמן). בניגוד לתרכובת, תערובת היא חיבור בין חומרים ללא קשר כימי. בעוד שתערובת הומוגנית יוצרת מרקם אחד, בתערובת הטרוגנית ניתן להבחין בין החומרים.